היום לוויתי טיול של הבת שלי.

בסיום הטיול המדריכה, רבת הניסיון והגיל, הגיע נפעמת אל המחנכות וצוות ההורים. כזו סמכות ואהבה עוד לא ראיתי.



התגייסות ההורים לקו החינוכי של המחנכות (בכל זאת טיול מטעם בית הספר),

וילדים שנעים במרחב מאוד מאפשר ובלי הרבה התנגדויות קבלו כל סמכות שעטפה אותם.

בסופו של דבר בזכות קבלת הילדים את הסמכות, יכולנו להרחיב את הגבולות (שאכתוב עליהם בפוסט הבא) כי היה הרבה ביטחון.

ביטחון:

בטחון עצמי

הצורך בביטחון הוא צורך בסיסי וראשוני של האדם.

ידוע כי קיים קשר בין קיומן של דמויות סמכות משמעותיות בחיי הילד לבין בנייה של תחושות בטחון עצמי ואמון בסיסי בסביבה.

עוד כשילדינו תינוקות הם מקבלים מאיתנו, ההורים שיקופים התואמים את מעשיהם.

(כשתינוק מילל, צוחק, זוחל, מגרגר, מחייך, ממלמל...) כשתגובת ההורים היא התפעלות, או כל תגובה חיובית אחרת,

התינוק בונה בתוכו את הביטחון שלו בעצמו.

ביטחון זה יאפשר לתינוק להיפתח לעולם ולהתמודד גם עם חוויות מאתגרות כמו תסכול, אכזבה, הפסד.

לילד יהיה את הכוח להמשיך ולהיות חיוני, יוזם וכו'.

כהורים אנו נתפסים בעיני הילדים כדמויות נערצות, מושלמות. כל יכולים.

היתרון בפתיסת הילדים אותנו ככה, זה שהם מוצאים בתוך עצמם את אותם כוחות של הוריהם מאפשר להם להשוות את עצמם להורים. כך מתפתחת היכולת "ההוריות" בתוך הילד:

יכולת להרגעה עצמית במצבים מעוררי חרדה ומרגשים.

יכולת לויסות צרכים ורגשות, יכולת שליטה עצמית.

היכולת למחויבות ולהתמסרות לאידיאלים.

הסמכות ההורית מאפשרת להורה להיות נוכח בחיי ילדו.

הורה נוכח הוא הורה הרואה את ילדו, פוגש אותו וער למעשיו.

הורה נוכח זה הורה שמשקף שיקוף מלא ומציאותי של האינטראקציות עם הילד וער לחשיבות צרכיו ההתפתחותיים של ילדו ובניית הדיאלוג עמו. בכך ההורה מאפשר לילד לבנות בתוכו תחושת מסוגלות הנשענת על בסיס התנהגותו במציאות.

הורה נוכח זה ההורה שאינו משמש לילד רק קהל או דמות מתפעלת,

אלא מהווה דמות ראויה להערכה ולחיקוי- דמות שהילד נושא עיניו אליה דווקא מתוך היותה נוכחת באופן פעיל בעיצוב חייו,

דמות המספקת לו ערכים, הנחייה, הכוונה ומודל לויסות עצמי ולהרגעה בשעת הצורך.

הורה נוכח יוצק המון ביטחון בילדו בעצם זה שהוא נושא בסמכות.