לפעמים חיינו מתגלגלים כך שמתוך כאבינו פתאום יש התבהרות על עננה אחרת,

מתקופה אחרת.

יושבת מולי אמא חכמה ומשכילה, אישה שכלתנית וחזקה.

בעבודה שלה היא מנהלת צוות. היא מקבלת החלטות ויוזמת. אשה יצירתית אין ספק.

"אני לא יודעת מה קורה לי בקשר שלי מול בני" היא אומרת ומתחילה לרעוד בקולה.

"משהו בקשר שלי איתו מאוד מעורבב. הוא בחרדה ואני איתו שם. הוא בלחץ ואני איתו שם ואז מה שקורה בבית זה אסון.

במקום להיות הורה מתפקד ולעזור אני כולי מתערבבת איתו וזה גוש גדול של לחץ, צעקות, חוסר אונים, בכי שלו, תסכול שלי...

וכשאני מצליחה איכשהו קצת לצאת מזה אני ניגשת אליו ומדברת איתו ממקום קצת יותר רגוע אבל זה לא מחזיק מעמד להרבה זמן ושוב אנחנו מסתחררים במערבולת רגשית כרכבת הרים"

היא משתתקת ומבקשת טישו.

האמת שזה היה ממש לידה, אך בקשתה עוררה חמלה ואיפשרה לה ולו לרגע קט, להרשות לעצמה להיות נזקקת.

להרשות לעצמה להיות חלשה, לא מושלמת.

להרשות לעצמה להיות אנושית.

להרשות לעצמה להיות אמא שלפעמים הולכת לאיבוד.

שקט

מרגישה איך המחשבות רצות בתוכה

מרימה אלי מבט,

"את יודעת, התחלתי לחשוב על אמא שלי. היא הייתה צועקת עלי המון. לא הבנתי אף פעם למה היא צועקת עלי ככה. מה עשיתי? הייתי שונאת אותה על זה ואני שונאת את עצמי כל פעם שזה קורה לי, כי הבטחתי לעצמי שאני לא אהיה כמוה....

ואת יודעת מה חשבתי עכשיו?

אמא שלי התערבבה איתי.

אמא שלי עשתה את זה מתוך החוסר אונים שלה והחיבור החזק שלה אלי.

פתאום אני מבינה דרך בני, כמה אמא שלי אהבה אותי ואני לא יכולתי להבין את זה...

שאני יכולה להתחיל לסלוח לעצמי אבל גם לסלוח לאמא שלי".