ויניקוט אמר באופן מופלא: "זהו אושר להיות חבוי, אך אסון לא להימצא" .

סוד



כיצד נרקם סוד?

על מי הוא שומר?

איזה פחד יש שם?

עבור מי הפחד?

מהו סוד עבורי?

מתי אני מגלה /לא מגלה סוד?

מה מחזיק הסוד? 

על מה הוא שומר?

איך מטפלים בסוד?

המטרה אינה רק גילוי הסוד. שכן לרב גילוי הסוד או הסתרתו אינה תפתור את הבעיה. מה שמשנה בעיקר הוא העובדה על עצם קיומו.

סוד הינו תלוי- תרבות.. ומעיד על העברה בין-דורית של סודות במשפחה.. ( " אצלנו לא מכבסים בחוץ את הכביסה המלוכלכת...). כל משפחה מגבשת לעצמה "מערכת חוקים" לא-כתובה, הסכמים שעוברים בלי מילים. בני המשפחה לומדים מגיל צעיר על קיומם של החוקים. כמו למשל כשילד צעיר מתחלק עם אנשים מחוץ למשפחתו במידע הנחשב לפרטי למשפחה (מספר לגננת ש "אבא היה ברוגז עם אמא") הוא לומד מהר שהדבר גורם מבוכה להוריו , ועדיף שלא יחזור על כך. כל משפחה מגבשת חוקי התקשורת קובעים למי מבני המשפחה מותר לספר על בעיות ורגשות שונים ולמי מהם אסור לספר. מה גלוי ומה פרטי ומה סוד!!!

אך איך נעשה הבחנה בין משהו פרטי לבין סוד?

מידת הפרטיות המוענקת לילד קשורה בגילו ובמידת האחריות והאמינות שהוא מגלה בתחומים שונים. בעיה זו מתחדדת בעיקר בגיל ההתבגרות . ציפיות מוגזמות המופנות כלפי המתבגר מצד הוריו לספר להם על חוויותיו עלולים להיתפס על ידו כחדירת יתר , כפיקוח וכחוסר אמון. לעיתים משקף הקונפליקט על מידת השיתוף באינפורמציה צורך של ההורה להיות קרוב יותר אל הילד ומעורב יותר בחייו לעומת הצורך של הילד ליתר נפרדות ועצמאות. מצד שני כאשר בני המשפחה נמנעים מפניה לבן משפחה המרבה להסתגר,הוא עלול לתפוס הימנעות זו כחוסר אכפתיות. לא פשוט למצוא דרך ביניים שאינה נוקטת בהתערבות יתר מחד או התערבות מעטה מאידך. דילמה זו מצויה גם אצל המחנכת שהתלמידה נותנת בה אמון שלא לספר את הסוד שהפקידה בידה..

הסתרת הסוד –סיכון וסיכוי רצונו של הפרט לחלוק עם הקרובים לו את קשייו והישגיו כאשר הוא רוצה בכך- הוא מובן מאליו. הבעת השתתפות ותמיכה רגשית נוטעים באדם ביטחון וכוח.

לעומת זאת, הסתרה, כיסוי ושמירת סודות כמו גם סילוף וריכוך עובדות מסוימות- מצריכים השקעת אנרגיה נפשית רבה.

בסוד יש משהו שישפיע על עוד אנשים מלבד שומר הסוד . סוד יושב על הסתרה – ובהסתרה צריך להשקיע הרבה אנרגיה כדי להמשיך ולשמור על הסוד..ההתנהגות מתנהלת בהתאם לסוד. ככל שחולף הזמן הסתרת הסוד נעשית קשה יותר וגוררת שקרים וסודות נוספים. הסוד מביא בעקבותיו תחושות של אשמה, פחד, כאב ובושה. לעתים הסוד נותן כוח לשמור הסוד ( רק לי אמא סיפרה..רק אני יודעת..) הוא יוצר קואליציות .

הסוד לא נולד כדי שלא נספר אותו. להפך-הסוד נולד כי לעתים קרובות לא היה מי שישמע אותו. אני רוצה לספר את הסוד אך צריך לדעת שיש מישהו שיוכל להכיל אותו.

בסוד יש סיכוי וסיכון- המחיר וההפסד הכרוכים בגילוי הסוד.

ככל שרבים התחומים שבהם אפשר לעסוק רק בתוך המשפחה , כך גוברת תחושת האינטימיות והלכידות בה. אולם לעתים קרובות יש לכך מחיר: עלולה להיווצר תחושת ניכור כלפי מי שאינו שייך למשפחה , והאפשרות לגייס עזרה מבחוץ פוחתת. לדו' משפחה "אוסרת" לדבר על מחלתו של אחד מבניה או על משבר גירושין המתרחש בתוכה. היא אינה מאפשרת למוריו של אחד מילדיה מבי"ס להבין את השינויים המתחוללים במצב רוחו או ביכולת הריכוז שלו ומונעת מעצמה את האפשרות לגייס מערכת תמיכה מתאימה עבורו.

לעיתים מוטל עומס רגשי כבד על פרט במשפחה ,הנאלץ לשמור סוד בשל חשש שבני משפחה אחרים לא יוכלו להתמודד עם רגשותיהם או שהמידע יפגע ביחסים שבין בני המשפחה. לדו' אב גרוש פנה לעזרה טיפולית עבור בתו בת השש. הוא תאר סימפטום מוזר ומטריד אצל הילדה: היא התלוננה במשך חודש שהיא חוששת ש"הנזלת תברח לה" או ש"הפיפי יברח לה", והיתה שרויה במתח למרות שתקלות אלו לא התרחשו בפועל. הסתבר בטיפול ,שהאב הטיל על הילדה לשמור סוד בדבר קשר שיש לו עם ידידה ותיקה. מחשש שהאם תקנא או תכעס על כך. ובכך הטיל על בתו את האחריות ל"הצלת" יחסיו עם בת זוגו. אחריות כבדה זו גרמה לילדה חרדה קשה שמא ,באקראי , יברח לה... הסוד.

הורים רבים נוטים להסתיר מילדיהם מידע כדי לא להעמיס עליהם נטל מיותר. לעתים יש להעביר מידע מכאיב לילד בגיל צעיר, לנוכח הסכנה שמידע זה יתגלה לו ממילא ובדרך לא הולמת. כאשר נשמרים במשפחה סודות מפני הילדים, נוטים הילדים לקלוט רק פרטי מידע מבלבלים ותחושה קשה של סודיות . הם משלימים בדמיונם את הפרטים החסרים ורבים מהם חוששים מן הגרוע ביותר ואינם יכולים לחלוק את רגשותיהם עם הוריהם. אי ההבנה של האירועים המתרחשים סביבם עלולה לגרום לנסיגה ולדיכאון. לעתים קרובות נתקפים ילדים צעירים ברגשות אשם , ונוטלים אחריות של אירועים קשים שאינם קשורים אליהם. לכן יש לשקול את הנזק והתועלת היחסיים של גילוי המידע.

סודות בין בני זוג.. בתהליך ההתקרבות האינטימי של בני הזוג עוד בטרם הנישואין, נוצרת בכל אחד מהם הנכונות לשתף את בן זוגו בחוויות אישיות השמורות לאנשים שאליהם הוא מרגיש קרבה מיוחדת. נדרשת מהם מידה רבה של אמון , כדי "להוריד מסכות" ולהודות בקשיים ובחולשות. שיתופו של בן הזוג בסודות האינטימיים לפני הנישואין , בודק את יכולתו "להכיל" ולקבל את בן זוגו, ומהווה מבחן טוב לאיכות חיי הנישואין בעתיד. לעומת זאת, כאשר מגלה בן הזוג לאחר החתונה סוד שהוסתר ממנו קודם לכן במכוון מתעוררת בו תחושה עמוקה של חוסר אמון. הוא חש שנפל למלכודת ושהופעלו עליו מניפולציות, והדבר מעורר בו כעס ודחייה. מצב זה מחמיר , כאשר אחד מבני הזוג שומר על סודו מפני רעהו במשך שנים רבות וחי בפחד מתמיד מפני הגילוי. שיקום הקשר הזוגי תלוי בנכונותם של בני הזוג לפתח ערוצי תקשורת חדשים ולהתבונן מחדש באופי היחסים שביניהם.

(סוכם מתוך: ברגמן ז', וכהן א' (1994).המשפחה-מסע אל עמק השווה. הוצאת עם עובד. תל אביב.)